החלטה בתיק רע"א 34522-02-13

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטות בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת א' דגן) מיום 24.1.13 ומיום 29.1.13, אשר במסגרתן נדחו בקשות המבקשים לחידוש ההליך המתנהל בעניינם כנגד המשיב (להלן: "הבנק"), להכרעה בשאלות שטרם הוכרעו ע"י בית משפט קמא, לשיטתם.

העובדות הצריכות לעניין:

המבקשים הגישו בשנת 2004 תביעה בבית משפט קמא בה עתרו לחייב את הבנק בנזקים שנגרמו להם, לטענתם, כתוצאה מאי העמדת מלוא סכומי ההלוואות שהובטחו להם, במועדים שהוסכמו.

ביום 2.10.09 ניתן על ידי בית משפט קמא (כב' השופטת א' דגן), פסק דין אשר קיבל את התביעה בחלקה וחייב את הבנק לשלם למבקשים הוצאות בסך של 11,076 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית וכן סך נוסף של 10,000 ש"ח. כמו כן, חויב הבנק בתשלום שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ש"ח וכן את האגרה ששולמה על ידי המבקשים.

על פסק הדין האמור הגישו המבקשים ערעור בבית המשפט המחוזי בחיפה.

ביום 17.5.12 ניתן פסק דין בערעור על ידי כב' השופטת ח' הורוביץ (להלן: "פסק הדין בערעור"), אשר קבע כי יש להעניק למבקשים את הסעד המבוקש על ידם ולהחזיר את המצב לקדמותו על ידי שיחזור חשבונות ההלוואה תוך העמדת כל הלוואה והלוואה על מועדה הנכון, אלא אם יסכים הבנק לשלם סך של 20,000 ש"ח משוערכים מיום הגשת התביעה ועד מועד התשלום, בתוך 30 יום.  וכלשון בית משפט:

"אשר על כן, הנני מורה לבנק לשחזר את חשבונות ההלוואות של המערערים ולהעמיד כל הלוואה והלוואה במועדה הנכון ובהתאם לתנאים, כפי שקבעה השופטת קמא. בהתאם לכך להעמיד את שיעורי החזר ההלוואה ותנאיה לעבר ולעתיד על נכונם. אם המערערים חויבו ושילמו עד מועד החשבון החזרי הלוואה ביתר, יוחזר להם כל סכום ששילמו ביתר והחזרי ההלוואה העתידיים יעודכנו בהתאם. אם המערערים לא שילמו החזרים שהיה עליהם לשלם בהתאם לתנאים הנ"ל, יהיה עליהם להשלימם במועד עריכת החשבונות כתנאי לתיקון החזרי ההלוואה בעתיד.

אם המערערים לא יקבלו את התחשיב שיערוך הבנק, יהיו רשאים להגיש חוות דעת נגדית מטעם אקטואר והמחלוקת תובא בפני בית משפט קמא, על מנת שימנה מומחה אקטואר מטעמו. בשלב ראשון יישאו שני הצדדים בהוצאות האקטואר מטעם בית המשפט ובשלב שני בהתאם לתוצאות.

אם הבנק ישלם למערערים בתוך 30 ימים את הסך 20,000 ש"ח, משוערכים ממועד הגשת התביעה ועד מועד התשלום, יהיה פטור מעריכת החשבון כאמור לעיל."

בחלוף 30 יום, הגישו המבקשים בקשה בבית משפט קמא למתן הוראות, במסגרתה טענו כי הבנק לא שילם את הסך של 20,000 ש"ח בתוך 30 יום, ולכן טענו כי על הבנק לשחזר את ההלוואות כפי שנקבע בפסק הדין של כב' השופטת ח' הורוביץ.

במאמר מוסגר אציין, כי הבנק העביר את הסכום שנקבע בפסק דינו של בית משפט שלערעור ביום 29.6.10, אלא שנטען ע"י ב"כ המבקשים כי התשלום שקבע בית המשפט שלערעור הגיע לאחר חלוף 30 ימים ולכן לא היה מוכן לקבל את השיק.

ביום 5.10.10 ניתנה החלטה בבית משפט קמא על ידי כב' השופטת א' דגן הדוחה את הבקשה האמורה, בציינה כי בית משפט קמא סיים את מלאכתו ואינו מוסמך לתת הוראות ביחס להחלטות של ערכאת הערעור.

על ההחלטה האמורה הגישו המבקשים בקשה למתן רשות ערעור בבית המשפט המחוזי, שנדחתה בהחלטת כב' השופט א' קיסרי מיום 4.11.10, אשר קבע כי אין לבית משפט זה סמכות ואף לא סמכות טבועה, ליתן הוראות מהסוג שהתבקש. עוד נקבע, כי מדובר באכיפת ביצועו של פסק דין ולשם כך קיימים הליכי הוצאה לפועל.

בקשה לעיון חוזר בהחלטה האמורה אשר הוגשה בבית המשפט המחוזי, נדחתה ביום 14.11.10.

המבקשים הגישו בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי (כב' השופט א' קיסרי) לבית המשפט העליון.

ביום 3.2.11 נדחתה הבקשה על ידי בית המשפט העליון (כב' השופט נ' הנדל), ונקבע כי צדק בית המשפט המחוזי בקובעו שניתן לפנות ללשכת ההוצל"פ לשם אכיפת החיוב על הבנק. לפיכך, בטרם פניית המבקשים לבית משפט קמא היה על המבקשים לפנות ללשכת ההוצל"פ על מנת שהבנק יחויב להעמיד למבקשים את מלוא ההלוואות וכן על מנת שהבנק יחויב להגיש תחשיב מחדש.

לאור החלטת בית המשפט העליון פתחו המבקשים תיק הוצל"פ כנגד הבנק ובעקבות פתיחת התיק הוגשה בקשה מטעם הבנק בטענת "פרעתי". במסגרת ההליך בלשכת ההוצל"פ מוסכם היה על הצדדים כי הסך של ה-20,000 ש"ח אכן שולם באיחור של מספר ימים ועל כן, טענו המבקשים כי האיחור פוסל את התשלום ומביא את הצדדים לפתרון המחלוקת על פי האפשרות האחרת המפורטת ברישא לפרק האופרטיבי של פסק הדין שניתן ע"י כב' השופטת ח' הורוביץ.

בין לבין, רשם לשכת ההוצל"פ דחה בהחלטתו את טענת "פרעתי" שנטענה על ידי הבנק, וקבע כי הפרק האופרטיבי בפסק דינה של כב' השופטת ח' הורוביץ בכל הקשור לשחזור ההלוואות, נכנס לתוקפו. לפיכך, הורה רשם ההוצל"פ לבנק לשחזר את ההלוואות מושא הבקשה ולהעמידן על ערכן הנכון תוך 45 יום.

לאחר שהבנק שיחזר את ההלוואות, מוצאים המבקשים כי נותרה מחלוקת בדבר אופן העמדת ההלוואות בתיק הוצל"פ וחיובו של הבנק בעקבות אלה, על כן הגישו בקשה בבית משפט קמא לחידוש ההליכים בתיק, מאחר ומצויות שתי חוות דעת נוגדות לעניין סוגיית שיחזור ההלוואות, ובשל הפער ביניהן על בית משפט קמא להכריע בין עמדות הצדדים, כפי פסק הדין של כב' השופטת ח' הורוביץ.